שווה, הא? – שפה, מיניות ויחסים שיוויוניים / דן פולק

רבים נבוכים, ולכן נמנעים, מלדבר על מין. אחרים טוענים ש"מין עושים! לא מדברים!". ובכל-זאת, כולנו מדברים על מין, כמו גם על מיניות, ועל זוגיות. גברים, נשים וזוגות פונים לטיפול כדי להיטיב את שביעות הרצון מחלקו של המין בחייהם, ובמפגשים הטיפוליים אנו משוחחים על מה שנעשה בחדרי השינה שלהם. לפיכך, לשפה ולמילים בהן אנו משתמשים יש משמעות והשפעה עמוקה.

יחסי-מין מתחילים ביחסים. רק לאחר מכן מגיע המין. ודאי שלא בכל המקרים זה כך. צעירים רבים וגם מבוגרים לא מעטים מתנסים ואף נהנים ממין מזדמן, שאינו כרוך בהכרח ביחסים. ואף על פי כן, עדיין, מין המעוגן ביחסים, עשוי להיות בעל יתרונות ואולי אף מהנה יותר, הן מבחינה פיזית (ובלבד שלא נותנים לשגרה לכרסם בו), ובודאי מבחינה רגשית. כולנו שואפים לכך שההנאה, הפיזית והרגשית כאחד, מן היחסים המיניים תהיה רבה ככל הניתן לכל השותפים במעשה המיני.

אלא שטענות רבות נשמעות, כי התפישה של גברים רבים מדי עדיין איננה לוקחת בחשבון את הנאת הנשים כשוות-ערך וחשיבות, בדיוק באותה מידה בה הם מחשיבים ומעריכים את ההנאה המינית של עצמם. בעידן הפורנוגרפי בו אנו מצויים הטענות הללו רק הולכות וגוברות, ולטעמי, זו היא טענה שמתארת נכוחה מצב קיים ומוכר. ברצוני להצביע על תפישות אי-שיוויוניות, שגם נשים שותפות להן. מדובר בתפישות הבאות לידי ביטוי בפעולה (בהתנהגות), בחשיבה ובעולם הרגשי. בנוסף לכך,  התפישות הללו באות לידי ביטוי בשפה, במילים בהן רובנו משתמשים ומשתמשות. בדברנו על זוגיות, על יחסים, ועל יחסי מין אנו משתמשים בשפה שמבלי משים משעתקת ומקבעת יחסים היררכיים של שליטה גברית. אנחנו מדברים על שיוויון המינים, בשפה שאיננה שיוויונית. אם נוכל לאמץ שפה חלופית – נקדם בכך שינויים בעמדות, בתפישות, ברגשות, במחשבות, ואף בהתנהגות של רבים.

בעל

ראשית לכל, התואר בו מכונה בן-הזוג הנשוי לאשה: "בעלי" . מהיכן שלא נתבונן על התואר "בעלי", מלשון בעילה או בעלות על נכס– נמצא עצמנו בשדה של עליונות ושליטה גברית. נשים רבות מסבירות כי "אישי", "בן-זוגי", "חברי לחיים" ויתר החלופות, מובילות להנחה מוטעית – שאינכם נשואים. ובכל-זאת, מודעות למטען התרבותי שהתואר "בעלי" נושא בחובו, ולהשלכותיו, מייצרים תנועה וחיפוש של חלופות חדשות וראויות:

# הפשוטה והישנה – "חבר שלי", אף שגם זו תדרוש הסבר: כן, למרות שאנו נשואים כבר אי אלו חודשים, או שנים, הוא עדיין החבר שלי;

# "האיש שאיתי" (שהוא המקבילה ל"אשתי", הלא היא "האשה שאיתי", ולא "האשה שלי");    

# (מונח שטבעה נטע פטריק, ופורסם ברשת החברתית "גיליסט", והוא החביב עליי ביותר:) "בעדי". הצליל מזכיר את "בעלי", אך המשמעות שונה לחלוטין.  נסו את זה בבית.

 

חדירה

 מילה בעייתית, ואף בעייתית מאוד, נוספת, קשורה לאחת מן הפרקטיקות הנפוצות ביחסי-מין – חדירה. מדובר במילה שאין כל קשר בינה לבין יחסים מיניים בהסכמה וברצון הדדי, כפי שיחסים אמורים להיות. נניח שהוזמנתי לקפה, ורק לקפה, בביתה של ידידה (או ידיד), ואכן זכיתי לקפה, לעוגייה, ואף לשיחה נעימה. האם אותה ידידה תספר למאן דהוא שחדרתי לביתה? בוודאי שלא. מן הטעם הפשוט – בעברית המילה "חדירה" מתארת כניסה למרחב של אחר/ת, בהפתעה, ללא שהוזמנת להיכנס אליו, ובמקרים רבים גם מתוך כוונות רעות. מה לזה וליחסים מיניים שמתקיימים על בסיס של הסכמה, עניין, רצון, התלהבות והנאה של כל מי שנוטלים בהם חלק?                      

כבר נמצאו חלופות למונח המטריד הנ"ל. יש המכנים את הפרקטיקה "אירוח", ואחרים משתמשים במונחים הלועזיים ""OuterCourse או "Outer Sex".  אני, על-מנת להישאר בתחומי העברית, ולהשאר קרוב גם לצליל המוכר, מציע ומשתמש במילה "חבירה", שמסמלת גם חברות וחיבור.

 

יחסים מלאים

ולמה אנו מתכוונים כשאנו אומרים (ואנו אומרים זאת הרבה) "יחסים מלאים"? האם דווקא ואך ורק כניסה של פין לנרתיק מגדירה יחסי מין כמלאים? מדוע? במה היינו רוצים שיחסי-המין יהיו מלאים? אני מעדיף להגדיר יחסים מיניים כמלאים, כשהם מלאים בהדדיות (כאמור), בשמחה, בהנאה, בצחוק, בהתרגשות, בסקרנות, במשחק, ויתר איכויות מעין אלו. יחסים שכאלו, גם כשאינם כוללים חבירה, ייחשבו בעבורי כמלאים בהרבה מיחסים בהם מתקיימת חבירה אך נעדרות רבות מן התכונות הללו (ולעיתים אף גורמים לרגשות שליליים). זוגות רבים מגיעים למפגש טיפולי ומספרים ש"לא היה לנו סקס השבוע". בירור קצר מעלה כי הייתה ביניהם אינטימיות, מגע, קרבה, הנאה והתרגשות מינית, ולעיתים אף חוו (אחד מהם או אף שניהם) אורגזמה/ות. אלא שהם, בטעות, כמונו לעיתים, מגדירים כ"סקס" רק את הפרקטיקה של חבירה, ותו לא. לפיכך, חשוב שנשנה ונרחיב את ההגדרות הדיכוטומיות, הפאלו-סנטריות, ונדגיש כי כל הפרקטיקות וכלל היחסים הזוגיים והמיניים, שנחווים כטובים ומהנים לשני בני-הזוג, ראויים להיקרא "יחסים מלאים". בכך נתרום להפחתה משמעותית בתסכולים, ולחיזוק הערך העצמי המיני וההנאה המינית של רבות ואף רבים.

בהקשר זה (ובכלל), אני מבקש להציע חשיבה פורצת דרך שכבר מיושמת על-ידי מטפלים מיניים, ויותר מכך – על ידי מטפלות מיניות: טיפול מיני פמיניסטי. טיפול כזה אינו מגדיר כהצלחה של בני הזוג, מראש ומלכתחילה, רק את היכולת שלהם לקיים יחסים הכוללים חבירה. במקום זאת, המטפל/ת פותח/ת אופציות לפרקטיקות רבות נוספות, "מנקה" מהן את עול הביקורתיות, השיפוטיות והערך המופחת, ומאפשר/ת לנשים ולגברים רבים ליהנות בדרכים מגוונות, שאיכותן נמדדת רק בעיני עצמם, ללא השוואה ל"נורמה" מקבעת ופטריארכלית.

בחירת אמצעי מניעה

ועוד נקודה אחרונה – הבחירה באמצעי מניעה, כמראה ליחסי-מגדר חברתיים. אנשי מקצוע רבים, ואף רבות, ממליצים לזוגות, צעירים כבוגרים, שמחליטים על מערכת-יחסים מונוגמית, לאחר כ-3 חודשי זוגיות ובדיקות שמוכיחות את בריאותם המינית, לוותר על קונדום ולהסתפק רק בגלולות למניעת הריון. הסיבות המרכזיות לכך הן הבטיחות הרבה יותר של הגלולה במניעת הריון ו…הפגיעה בהנאה המינית, בעיקר של הגבר, בשל הקונדום. ואולם, במקרים רבים אין מציינים בפני הזוג כי גם החשק וההנאה המינית של בת-הזוג עלולים ללקות בחסר כתוצאה משימוש בגלולות. כמו כן, אין מפרטים את ההתערבות הקבועה בפעילות ההורמונאלית הפיזיולוגית, על השלכותיה, שעשויות להיות חיוביות, אך חלקן עלולות גם להיות שליליות. וחשוב מכל – אמצעי המניעה החיוני ביותר, לטעמי, הוא אחריות!  ההמלצה המקובלת, לגלולות בלבד, מדגישה את אחריות האישה והנאת הגבר, ומחשיבה פחות את אחריות הגבר והנאת האישה.  לפיכך, ובעיקר כשמדובר בזוגות צעירים, נכון יותר להמליץ על שימוש בשני האמצעים , גלולות וקונדום, במקביל, על-מנת להעביר מסר שכל אחת ואחד לוקח/ת אחריות על חייו/ה ועל הנאתו/ה. כמובן שיש לצייד את שני בני הזוג בידע מקיף על יתרונות וחסרונות של כל בחירה, ולהציע להם לדון ביניהם ולבחור בדרך הרצויה להם.

שפה, כידוע, יוצרת מציאות, ושינויים, כדרכם של שינויים, מחלחלים לאט, לשפה ולמציאות. מטפלים מיניים מרבים לדבר, לכתוב ולהרצות על מין ומיניות, ולכן עלינו להיות בין המובילים בנטילת האחריות לשינוי ולקידום, ליצירת תרבות, חברה ומיניות שוויוניות ומכבדות יותר. אם נתאמץ כולנו לחשוב, לדבר ולכוון מתוך תפישת עולם שוויונית – נקדם את יחסי האהבה, את ההנאה והשמחה, במין, במיניות ובחיים בכלל.